MORTAL SPACE

מרחב תמותה

התערוכה 'מרחב תמותה' מעלה סוגיות רגשיות ואינטימיות אודות מראות מוכרים ויומיומיים. היא מציבה בפנינו שרידים, קליפות או שלדים של חיים שבריריים שאינם. מדובר בחלקי בית וגוף, קונכיות שנותרות כעדות מצבתית גם לאחר שהנפש עוברת לה הלאה.

ניצן סט ועדי לוי חוברים יחד, לדיאלוג הבוחן את השליטה והמודעות שלנו את עצמנו ואת הסביבה שלנו. נקודת מוצאם הוא המקום האנושי והפרטי במערכות בסיסיות (ארכיטקטוניות וגופניות) אותן הם בוחרים  לחשוף, לפרק ולהפשיט. מערכת היחסים בין יצירותיהם נעה בין הרצון והסיפור האישי לבין מחויבות פונקציונלית ,תיפקודתית.

המיצב 'סדר פנימי עמוק' עשוי מפורצלן מהונדס המתקבל לאחר עיבוד ידני ושריפה כחומר אורגני לא מזוהה אך בעל אופי גופני וחושני עז. סט הקימה מערכת קונסטרוקטיבית שבירה ונוירוטית, הזקוקה בעצמה לתמיכה בנסיונה לבסס לעצמה מרחב מחיה. האלמנטים שומרים על נוכחות של קנה-מידה אישי ואנושי, הם מצליחים לסמן גבול אך נכשלים ביצירת תחושה של פְּנִים. במקום בו לא מתקיימת אפשרות ליצירת 'העצמי' או לקיום 'העצמי' כיצירה - פורחת המוטציה. המקום המאיים ביותר על כן, מתגלה דווקא בקרבם.

לוי מציג סדרת עבודות מדיה דיגיטלית מודפסות של חזיתות מבנים מהעיר כפר סבא בה גדל. מבנים פשוטים, נוקשים ורפטטיביים. בתי המגורים עומדים כמונומנטים חסרי תכלית, ערומים ונטולי זהות, הוא משיל מהם את פגעי הזמן, את הזדקנות החומר והסדקים המרכיבים אלמנטים אינטימיים של אדם עם המקום שבו הוא גר. במובן זה אין שום דרך לדעת באיזה עיר החזית הזו נמצאת, לא נותר זכר מן הסיפור אישי או מן המקום הממשי אלא רק דימוי המשקף אידאה או עיקרון.

האמנים רומזים לקשר בין ארכיטקטורה וגוף באופן בו יצירותיהם מקיימות מערכות של מבניות פנימית. למבנים של לוי ולאלמנטים של סט תבנית צורנית בעלת ערך אסתטי ופונקציונלי. בעוד המיצב של סט מאזכר חומר אורגני חסר שליטה השואף לגדול, להתפשט ולפרוץ את גבולותיו הטבעיים, לוי מתייחס למבניות אנושית פשוטה, צנועה, גנרית, נוחה לשכפול ולהתפרסות במרחב.

ביצירותיהם של סט ולוי טמון גם פרדוקס. לכל אחת מהן חסר משהו, הן אינן יחידה תפקודית עצמאית. תחושת החוסר המרחפת מעליהן מביאה אותן לשאוף אל עבר השלמות ולחפש את ה"חלק החסר". עבודת הסאונד של לוי בה נשמעות ציפורים מצייצות, רכבים עוברים, קולות ורעשים יומיומיים, מנסה ללא הועיל להציע מנוחה ונחלה אך מוצאת עצמה תוחמת מרחב של תמותה.

קרני ברזילי ועדי לוי